הייתי בהריון של רמי וסבתא מונדני הייתה חולה מאד. היה לה אסטמה, לא יכלה לנשום. בחודש התשיעי הייתי ולא יכולתי ללדת. הלכתי לשערי צדק והבאתי את הרופא, דוקטור שבתאי. בא ואמר: תעשה לה חוקן ואטפל בה ונתן לי כמה כדורים. הוא בא ואמר בואי איתי לבית חולים אני אתן לך כמה כדורים לסבתא.

באתי איתו לבית חולים והתחלתי לבכות. הוא אמר לי למה את בוכה? אמרתי כי אני בחודש התשיעי ואני עוד לא יולדת. ואז הוא פנה לאחות ואמר לה הגברת הזאת יש צירים ולא יולדת תני לה זריקת זירוז. הלכתי לסבתא, עברתי עם בעלי שגמר לעבוד והיא אמרה לך עם אישתך אל תשאיר אותה לבד. אני נרדמתי כי הייתי עייפה מכל היום . נרדמתי לפנות בוקר התעוררתי. היו מוכרים חלב בכדים קניתי שתי כוסות חלב והלכתי לסבתא – לא הייתה גרה רחוק ממני. אמרה לי בואי תשתי חלב. אמרתי אני כבר שתיתי. אמרה לי אבא שלי בא אתמול בחלום, אמרה את תביאי בן ואני אמות. דודה רבקה אחותה של אמא שלי לאה הייתה גרה לא רחוק. אמרה בואי אני אקח אותך לאוטובוס לבית חולים (היה דצמבר – טבת). נתתי לסבתא את החלב.

בדרך לבית החולים פנצ'ר באוטובוס. חיכיתי עד שיתקנו. ממחנה יהודה עד האוניברסיטה העברית בירושלים. איך שהגעתי לבית חולים לא הספיקו לטפל בי ישר העלו לחדר לידה כמה צירים חזקים וישר נולד. איך שאני הלכתי סבתא נפטרה – מתה, נפחה את נשמתה. אמרה אני אמות ותיהיה ברית באותו הרגע ותלדי ילד.

והייתה ברית  באמת  למטה והדודה הייתה בברית ואחר כך באה הביתה וסיפרה שילדתי. ולמחרת היה שלג גדול אמא שלי רצתה לבוא ולא יכלה, היה צריך לגרד את השלג מהכבישים. וזהו, לא סיפרו לי כלום ובאותו היום מה עשו? קברו את סבתא וישבו שבעה. שאלתי , למה אבא לא בא? אמרו לי, כי השכנה חולה מאד וסבתא שומרת עליה. ואני לבד וזה הסיפור שאמא שומרת על השכנה ואבא נסע להביא את אמא שלי (סבתא לאה) מפתח תקווה (כשאני ילדתי אז דוד משה היה בן שנתיים וחצי).

היה שלג ולא יכלו להוציא אותי הביתה אחרי שבוע ימים אמא שלי באה ועשו סעודה של שבעה ימים אחרי שסבתא נפטרה ולמחרת אבא (סבא מאיר) הלך למקווה והביאו רב הביתה ועשו ברית מילה לרמי. ביום השביעי הייתה סעודת אבל וביום השמיני הייתה סעודת שמחה – ברית.

הרבה לפני כשהייתי בהריון סבתא אמרה לי שאם ייוולד  בן אני אקרא לו רחמים על שם בנה רחמים.